אחוזת האיכר - חברה לניהול נכס בע"מ נ' קריבולטי

פסק-דין

1.ראשיתו של הליך זה בתביעה לסכום קצוב אשר הוגשה מכוח סעיף 81 א (1) לחוק ההוצל"פ, התשכ"ז-1967 נגד הנתבע על סך 13,468 ₪. התביעה הוגשה לתשלום דמי ביטול הזמנת אירוע חתונה אצל התובעת. ביום 9.7.12 ניתנה רשות להתגונן וההליך הועבר להידון בסדר דין מהיר. בהתאם לתקנה לתקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת:

2.בתאריך 31.3.2011 הנתבע והגב' יוליאנה, עימה בה בברית הנישואין לאחר מכן, הזמינו מועד לאירוע באולם התובעת וזאת באמצעות הגב' עופרה, העובדת אצל התובעת מזה 25 שנה, המשמשת מנהלת המכירות של התובעת (להלן: "עופרה"). מועד החתונה המיוחל היה אמור להתקיים ביום 5.1.2012. הצדדים חתמו על חוזה והזמנה מס' 02305. מהחוזה וההזמנה עולה, כי בני הזוג הזמינו 300 מנות בעלות של 200 ₪ למנה, על הנתבע היה להפקיד 10,000 ₪ כמקדמה ולהפקיד שיק ביטחון על סך 50,000 ₪ במועד חתימת החוזה. אין חולק, כי בני הזוג לא הפקידו דבר במעמד חתימת החוזה ובכלל. במסגרת תנאי ההזמנה צויין, כי דמי ביטול ההזמנה עד 90 יום לפני האירוע יחייב את המזמין ב- 20% מערך ההזמנה. כמו כן, בהסכם נקבע, כי כל שינוי בהזמנה דורש מסמך בכתב. במהלך חודש יולי 2011, התובעת הפנתה מיוזמתה תקליטן לבני הזוג במטרה להציע את שירותיו לאירוע. לאחר פניית התקליטן, הנתבע יצר קשר טלפוני עם עופרה וטען, כי ביום 3.4.2011 הודיע לה טלפונית על ביטול ההזמנה.

טענות הצדדים:

3.אליבא דגירסת התובעת, הזמנת האירוע (על סך 67,340 ₪, והכוללת: 300 מנות בעלות 200 ₪ למנה, שירותי תאורה והגברה בעלות של 4,000 ₪, תשלום אקו"ם בסך 180 ₪, שכר 20 מלצרים בסך 120 ₪ לכל מלצר ובסה"כ 2,400 ₪) - לא בוטלה בהתאם לתנאי ההסכם ובנסיבות שתוארו על ידי הנתבע.

4.התובעת הפנתה מיוזמתה תקליטן מתוך ידיעה שהאירוע תקף וקיים. רק לאחר מועד זה, נודע לתובעת לראשונה על ביטול ההזמנה, טענת הנתבע בדבר ביטול טלפוני להזמנה ו/או הצעה חדשה מצד התובעת הינה טענה בעלמא. לפיכך, בהתאם לתנאי ההסכם, הנתבע חייב בדמי ביטול בשווי 20% מערך האירוע, על סך 13,468 ₪. לאחר מספר ימים ממועד החתימה על החוזה, פנתה עופרה לנתבע וביקשה ממנו להסדיר את התשלום. הנתבע המשיך לתעתע בעובדי התובעת בהבטחות חוזרות ונשנות ועד ליום בו הועלתה לראשונה טענת הביטול.

5.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שעולה מתצהירו, במהלך הפגישה שנערכה ביום 31.3.2011 בין בני הזוג ועופרה הדגיש הנתבע, כי עמידה בתקציב המחיר פר מנה שברשותו הינו שיקול מכריע בהחלטתם לאשר את העסקה. ביום א' 3.4.2011 בשעה 12:28, טרם עבר יום עסקים אחד מיום הפגישה בין הצדדים, יצרו בני הזוג קשר טלפוני עם עופרה לטלפון הנייד שלה והודיעו לה, כי לאחר בירור הגיעו לכלל הכרה, כי מספר האורחים באירוע יעמוד על כ- 200 אורחים בלבד. לאור מספר האורחים הצפוי החדש, עופרה השיבה, כי הצעת התובעת הקודמת מבוטלת, והצעתה החדשה עומדת על סך 215 ₪ למנה. בני הזוג לא הסכימו להצעה החדשה, עופרה ציינה בפני בני הזוג כי העסקה לא תוכל לצאת לפועל ונפרדה מהם בנימוס (הנתבע צירף דו"ח פירוט שיחות כראייה לקיום השיחה הטלפונית שארכה 2:53 דקות). בני הזוג לא שילמו את סכום המקדמה לידי נציג התובעת כמצויין בהזמנה, הדבר מעיד על היעדר גמירות דעתם להתקשר בהסכם. מיד לאחר שפנה התקליטן מטעם התובעת, יצר הנתבע קשר עם הגב' עופרה בכדי להעמידה על הטעות שנוצרה, ולהפתעתו, עופרה טענה, כי מעולם לא היה ביטול, עם זאת, הבטיחה לבדוק את המחלוקת עם הבעלים של התובעת ולעדכנו, אך לאחר מכן, גב' עופרה לא יצרה קשר עם הנתבע. ביום 2.8.2011, ניסיונות בני הזוג להשיג את עופרה לא צלחו ועל כן, בני הזוג שוחחו עם נציגת התובעת בשם שרון אשר ציינה, כי היא מוחקת את האירוע מיומן התובעת. לאחר מכן, בשיחה שהתקיימה בין בני הזוג לעופרה, ציינה עופרה, כי הנתבע חייב בדמי ביטול החוזה בסך 12,000 ₪.

6.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מנהלה, מר דב אייפנברג. בו ציינה, כי ביום 31/3/11 הגיעו בני הזוג לגן האירועים של התובעת ולאחר התרשמות מהגן הביעו את רצונם לערוך את אירוע חתונתם במקום. בהתאם לכך, נערך הסכם הזמנת אירוע על תנאיו השונים. לאחר מספר ימים, מאחר ובני הזוג לא הפקידו את שיק הביטחון והמקדמה בעבור האירוע, פנתה אליהם עופרה טלפונית וביקשה מהם להסדיר את התשלום ואת הפקדת שיק הביטחון. מנהל התובעת הצביע על תנאי בהסכם לפיו כל שינוי בהזמנה יהא תקף אך ורק בהסכמת הצדדים בכתב ומראש. לשיטתו, יש לפרש סעיף זה אף לעניין ביטול ההסכם. לראיות התובעת לא צורף תצהיר מטעם "עופרה".

7.בדיון מיום 28.5.13 שהתקיים במעמד הצדדים העידו בפני מנהל התובעת, הנתבע ואשתו.

מנהל התובעת נחקר על תצהירו וציין בעדותו, כי לא היה נוכח במועד הפגישה בין בני הזוג לעופרה. מנהל התובעת אישר בעדותו, כי את העובדה - בדבר פנייתה הטלפונית של עופרה לנתבע מספר ימים לאחר מכן - שמע מעופרה (פרוט' בעמ' 8 שורה 28). עוד ציין, כי מלבד שיחת טלפון אחת עם הנתבע ביום 8.8.11 לא היה לו שיג ושיח עימו. באשר לנזקים הנטענים הפטיר, כי קיים לו יומן אירועים וכי לא התקיים ביום האירוע המיועד אירוע אחר תחתיו (פרוט' בעמ' 9 שורות 23) אך לא הציג את יומן האירועים.

הנתבע נחקר על תצהירו וציין בעדותו, כי הוא חתם על טופס ההזמנה ואישר את השינויים הידניים שנעשו על גביו. כמו כן, הנתבע ציין, כי בשיחה שקיימה אישתו עם עופרה בוטל החוזה וכי בני הזוג האמינו לה ולא חשבו שצריך לעשות זאת בכתב. כמו כן, הנתבע העיד, כי מספר חשבון הבנק של התובעת נרשם בהזמנה זאת על מנת להפקיד את סכום המקדמה. הנתבע אישר כי ההסכם חייבם ומכך הם התקשרו לבטלו.

אשת הנתבע העידה, כי התקשרה לעופרה לעדכן אותה אודות מספר המוזמנים שיעמוד על 200 במקום 300 שנרשם בהזמנה ובעקבות השיחה היא ביטלה את ההזמנה. כמו כן, העידה כי ההסכם היה תלוי למיטב הבנתה בהעברת המקדמה.

דיון ומסקנות:

8.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ששמעתי עדויות הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

ולהלן יפורטו טעמיי.

9.חוזה ניכרת בדרך של הצעה וקיבול וזאת בלשונו של סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן:"החוק"). במקרה דנן, מהעדויות שבאו בפני עולה, כי הצדדים ישבו אצל התובעת וסיכמו על מועד האירוע, מספר המנות ומחיר המנה, על עלות שירותים נוספים כמו מספר המלצרים ועלות כל מלצר והנתבע אף חתם על הזמנה. עם זאת, סבורני, כי אין בחתימת הנתבע על ההזמנה, כשלעצמה, כדי להסיק, כי נשתכלל הסכם מחייב, זאת, נוכח אי הפקדת סכום הפיקדון על ידו והתנהלות הצדדים כפי שיפורט להלן.

10.מהראיות שהוצגו על ידי הנתבע, עולה, כי ביום 3.4.2011 התקיימה שיחת טלפון בין בני הזוג לעופרה. הנתבע צירף פלט שיחות, ממנו ניתן ללמוד, כי אכן באותו יום בשעה 12:55 התקיימה שיחה טלפונית לנייד של עופרה שארכה 2:53 דקות.

טענת התובעת שעל הנתבע היה להודיע לעופרה בכתב ולא בע"פ אינה נקייה מספקות, זאת, הואיל ועסקינן בפרשנות הסכם שכן, הדבר לא מצויין במפורש בהסכם. יתרה מכך, יש לבחון הטענה הנ"ל בנסיבות התנהגות והתנהלות הצדדים.

לא יכולה להיות מחלוקת עובדתית, כי ההסכם עליו חתום הנתבע נחתם עם גב' עופרה וכל הדין והדברים אף בסמוך לאחר מכן, התנהל מול עופרה וחרף זאת, בחרה התובעת שלא לזמנה והעמידה תחתיה את עדותו של מנהל התובעת, מר דב אייפנברג. מכאן, כי עסקינן בעדות שמועה.